<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ז</h1>
<h2>דף עג:</h2>
כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו לוקה מפני שהוא בעשה שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים, מדבר שהוא בקדושה הוא שיאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אף על פי שטהר ולאו הבא מכלל עשה [כ]עשה הוא (רמב"ם תרומות פ"ז הל' ג' עי' משל"מ), ובפרק הערל דורשו מבשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו (דברים ט"ו כ"ב) דווקא פסולי המוקדשים שנפדו כתב תאכלנו בטומאת עצמו ולא בתרומה.
<h2>דף עד.</h2>
כהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טמאה בין טהורה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וגו' ודרשינן בפרק הערל (יבמות ע"ד א') איזהו קדש שאוכלין כל זרע אהרן בין זכרים בין נקבות הוי אומר אילו תרומות, אלא שהאוכל תרומה טהורה חייב מיתה בידי שמים לפיכך לוקה, שנאמר ושמרו [את] משמרתי ולא ישאו עליו חטא, וטמא שאכל תרומה טמאה אף על פי שהוא בלאו אינו לוקה, ואינו במיתה, שהרי אינה קדש (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ז הל' א' ע"ש) לכהן כדדריש בפרק הנשרפין (סנהדרין פ"ג א') ומתו בו כי יחללוה[ו] פרט לזו שמחוללת ועומדת. אין הטמאין אוכלין בתרומה עד שיעריבו שמשן ויצאו שלשה כוכבים בינונים וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה שנאמר ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, עד שיטהר הרקיע מן האור (ע"פ לשון הרמב"ם שם הל' ב' עי' כס"מ) כדמפרש בתחלת מסכת ברכות (ב' ב').
